בפרק של ימינו של רמאיאנאם, הסיפור ממשיך להתעמק ברגעים המרכזיים של האפוס, ומביא את העומק הרגשי והשיעורים המוסריים שהדהדו במהלך העידנים.
הפרק מתחיל בכך שהלורד רמה וצבאו מתכוננים לקרב האחרון נגד רבאנה.
הציפייה מוחשית כצבא ונארה (קוף), בהובלת האנומן וסוגריבה, מראה נאמנות ונחישות בלתי מעורערת לתמוך בלורד ראמה במסעו להצלת סיטה.
התכנון האסטרטגי לקרב מפורט, ומציג את מנהיגותו וחוכמתו של לורד ראמה, שנשאר רגוע וממוקד למרות הסכסוך המתקרב.
סיטה, שהוחזקה בשבי באשוק וטיקה, ממשיכה להמתין בסבלנות לבעלה.
אמונתה בלורד ראמה והחלטתה הבלתי מעורערת לקיים את כבודה מודגשת בסצינה נוקבת בה היא מתפללת לאלים בגלל כוח והגנה.
הצגת הכוח הפנימי של סיטה היא מרגשת ומעוררת השראה, ומדגישה את תפקידה כסמל לטוהר ומסירות.
עם תחילת הקרב, המופע לוכד את עוצמת המאבק בין טוב לרע.